תאגיד הוא התארגנות של אחד אחד או יותר לגוף משפטי המוכר על פי חוק. תאגיד עסקי יכול להיות מאורגן כחברה, כאגודה שיתופית או כשותפות. המחוקק קבע כללים המסדירים את דרך הקמתו של כל אחד מהתאגידים, את אופן ניהולו, ואת הפיקוח על פעילותיו. בצד תאגידים עסקיים ייתכנו גם תאגידים שמטרתם איננה הפקת רווחים, כגון עמותה.
שותפות חברה ועמותה חייבות להירשם במשרד מהשפטים (על ראשית 2004 נרשמה עמותה במשרד הפנים). אגודה שיתופית נרשמת במשרד התמ”ת.
חברה בע”מ
חברה היא מסגרת אירגונית של יחידה עסקית, שעם קינוננה ורישומה כנדרש יש לה כיום יישות משפטית עצמאית נפרדת ובלתי תלויה באנשים מהם היא מורכבת. ישות עצמאית זו נקראת “יישות משפטית”. חברה נוצרת עם רישומה, ומתוקף תעודת ההתאגדות הניתנת לה על ידי רשם החברות.
כינון חברה
1.כל אדם רשאי לייסד חברה כל עוד הוא פועל במסגרת החוק. אין הגבלה חוקית לגבי מספר האנשים שיכולים להיות חברים בה. גם אדם יחיד רשאי לייסד חברה
2.תכליתה העיקרית של החברה היא לפעול לפי שיקולים עסקיים להגשמת מטרותיה ולהשגת רווחיה. עם זאת חברה יכולה לפעול למען קידום עניניו של מי שאינו בעל מניות בה, כגון עובדיה או כלל הציבור
3.לכל חברה יהיה “תקנון”, שמהותו הוא חוזה בין החברה לחבריה ובין בעלי המניות לבין עצמם. התקנון כולל את שם החברה, מטרותיה, הון המניות שלה ומידת האחריות של בעלי המניות כלפי החברה
4.חברה רשאית לכלול בתקנון גם נושאים הנוגעים לחברה או לבעלי מניותיה ובכלל זה הזכויות והחובות של בעלי המניות, הוראות לעניין דרכי ניהול החברה וכדומה
סוגי חברות
החוק מבחין בין שני סוגים של חברות:
- חברה ציבורית חברה שמניותיה רשומות למסחר בבורסה, או שהוצעו לציבור על פי תשקיף.
- חברה פרטית חברה שאיננה חברה ציבורית.
החוק קובע כללים שונים לגבי אופי ניהול החברות לסוגיהן ואופן הפיקוח עליהן.
הון החברה
חברה רשאית לגייס כספים תמורת הקצאת מניות למשקיעים בה. המניה מייצגת את הזכויות שיש למחזיק בה, כגון: זכות לקבל חלק מהרווחים אם יוחלט לחלקן, זכות ההצבעה באספות החברה, וזכות לקבל חלק מרכוש החברה במקרה של פירוק.
חברה ציבורית רשאית לפנות בהצעה לציבור לרכוש מניות, בעוד שחברה פרטית איננה רשאית לנהוג כך. המקורות לגיוס ההון של החברה הפרטית הם בעיקר המייסדים או חוג מצומצם של אנשים שלהם ענין באותה חברה.
המסגרת האירגונית
בחוק החברות נקבעו ה”אירגונים” (גופי הפיקוח והניהול) של החברה, כגון: האסיפה הכללית של בעלי המניות הדירקטוריון והמנהל הכללי.
החוק קבע את סמכויותיו של כל אורגן, ואת אחריותם האישית של ממלאי התפקידים השונים. כן נקבעו עקרונות של איזון בין האורגנים השונים ובמקרה על פעולתם.
העסק ובעל העסק
ישויות נפרדות
מנקודת ראות חשבונאית יש לעסק קיום עצמאי ונפרד מבעליו. העסק הוא הרוכש נכנסים ומחזיק בהם, קונה סחורות ומוכר אותן, מבצע תשלומים, לווה ומלווה, מעסיק עובדים, מרוויח או מפסיד וכו’. בעל עסק הוא יישות חיצונית לעסק ונפרדת ממנו. הוא עשוי להיות פעיל בעסק, לייצג אותו ולפעול בשליחותו, או לחלופין למנות אחרים שינהלו את העסק עבורו.
בשני המקרים מבחינה חשבונאית העסק נחשב למסגרת עצמאית.
הנהלת החשבונות מטפלת בפעילותו של העסק ובניהול החשבונות. בין אם פעילות זו בוצעה בידי בעליו ובין אם בידי אחרים. זווית הראיה של הנהלת החשבונות היא תמיד זו של העסק שבו היא מתנהלת. עם זאת, כשמודבר בבעלות יחיד, אחראי בעל העסק אחראיות מוחלטת להתחייבויות העסק כלפי נושיו, גם ברכושו הפרטי אשר לא הושקע בעסק.
חשבונות הבעלים
בעל העסק עשוי להשקיע בעסק, או לחילופין למשוך כספים מהעסק. רק במקרים אלה נוצר בין העסק לבין בעליו יחס אשר יקבל ביטוי בספרים, בחשבונות הבאים:
1. חשבון הון בעל העסק
כאשר הבעלים משקיע כספים בעסק נוצרת התחייבות של העסק כלפיו. לכאורה, בזמן בלתי ידוע כלשהו בעתיד אמור העסק להחזיר לבעליו את ההשקעה. התחייבות זו מקבלת ביטוי בחשבון ששמו “הון בעל העסק”. בחשבון זה תרשם ההשקעה הבסיסית של הבעלים, וכן כל הגדלה או הקטנה בהשקעה. ההשקעה עשויה להתבצע במזומן, בנכסים, או באמצעים אחרים.
בעסק בבעלות של יחיד ירשם גם הרווח התקופתי בחשבון “הון בעל עסק”, ויגדיל את יתרתו. המידע שמספק חשבון זה, בהיותו חשבון התחייבות נכון ליום מסוים.
2.חשבון משיכות בעל העסק
כאשר בעל העסק מושך סכומים מהעסק (בדרך כלל על חשבון רווח עתידי), התרשם הפעולה בחשבון בשם “משיכות בעל העסק”. שם אחר לחשבון זה הוא “משיכות פרטיות”. משיכות הבעלים יכולות להתבצע במזומן, בנכסים, בסחורה או בדרך אחרת.
הסכומים שירשמו בחשבון “משיכות בעל העסק” אינם משקפים בד”כ הקטנה מכוונת בהון הבעלים (הקטנה כזאת תרשם כאמור בחשבון “הון בעל העסק”), אלא משיכה שוטפת לצרכיו הפרטים של בעל העסק.
חשבון “משיכות בעל העסק” משקף מעין חוב של הבעלים כלפי העסק ולכן המידע שבו נכון ליום מסוים.
