סוגי ריביות
ריבית נומינלית
שעור הריבית הנקוב במסמכי עסקה (כגון הלוואה, פיקדון, אגרת חוב וכדומה), בדרך כלל כאחוז מסוים לשנה מהערך הנקוב.
ריבית ריאלית
זו היא הריבית הנומינלית, בניקוי השפעת עליית מדד המחירים. כלומר, נלקחת בחשבון שחיקת ערך הכסף כתוצאה מעליית מחירים.
לדוגמה: עם הריבית הנומינלית היא 5 אחוז, אבל מדד המחירים עלה ב-2 אחוז, הרי שהריבית הריאלית היא רק 3 אחוז.
ריבית אפקטיבית
מביאה בחשבון את השפעתה של ריבית דריבית שהייתה עשויה להתווסף במשך התקופה, ולעיתים גם עמלות ותשלומים אחרים הכרוכים בהלוואה או פיקדון.
אילו חישוב הריבית היה נעשה בתום שנה אחת, לא היה הבדל בין הריבית הנומינלית לריבית האפקטיבית. אבל אילו צבירת הריבית התקופתית הייתה חודשית, רבעונית, חצי שנתית וכו’ – חישוב של ריבית דריבית היה משקף ריבית אפקטיבית גבוהה יותר.
ייחוס ריבית לתקופה ולוחות סילוקין
לפי עיקרון הקבלה יש להציג כנגד ההכנסות של תקופה חשבונאית את ההוצאות, כולל הוצאות המימון, שנגרמו לעסק בייצור אותה ההכנסה.
הוצאות הריבית ייוחסו לתקופה כך-
- הוצאות הריבית הכרוכות בהלוואה שהתקבלה והוחזרה במהלך אותה תקופה ייצגו בשלמותן בדו”ח רווח והפסד לאותה תקופה.
- הוצאות הריבית בגין ההלוואה שהתקבלה במהלך תקופה מסויימת ומוחזרת בתקופה שלאחריה , יחולקו באופן יחסי למשך השימוש בהלוואה בכל תקופה.
- את הוצאות הריבית הנובעות מההלוואה המוחזרת בתשלומים שווים יש לייחס ליתרת הקרן הבלתי מסולקת ולמשך זמן השימוש באותה קרן בתקופה המדווחת.
הן הקרן ההולכת וקטנה עם כל תשלום והן הריבית החלה עליה יוצרות טור חשבונאי יורד.
פתרון בעיות של ייחוס ריבית לתקופה מתבסס על כללי החישוב של טור חשבוני.
